<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ג ח"ב</h1>
<h2>דף לה:</h2>
טענו חטי' והודה בשעורים פטו' ופרש"י שפטור אף מדמי שעורים שמאחר שטענו חטים כבר אמר שלא נתן לו שעורים ואחולי אחיל גביה פי' לא צריכא למימר אם אמר נתבע מילי דכדי אמרי לך אלא אפי' החזיק בטענתו ואמר אמת הוא ששעורים יש לך בידי פטור ודוקא שתובע אומר תן לי שעורין לכל הפחות שהודית בהם אבל אם אמר תן לי שעורים שכך היה בדעתי לתבוע אותך עליהם אחר כך ואתה קדמת להודות חייב בשעורים כך נראה כל זה לפרש"י. ושאר המפרשי' פי' טעם הודאה שהוד' שאין בידו שעורין וכן כתב הרא"ש ופי' כגון דאמר חטים הלויתיך וביום פלוני ובשעה פלוני' ואמר הוא שעורים היו דאם איתא שהלוהו שניהם היה תובע שניהם כיון דבבת אחת היו ולפי זה הוא הדין אם התובע מחזיק בטענתו ואמר לא כי אלא חטי' הפקדתי בידך או הלויתיך פטור אפילו שלא טענו שעה ידועה כי הוא מודה שאין בידו אלא חטים ולפי זה כמו כן דוקא שהנתבע מילי בכדי אמרי לך כשהודיתי שעורים אבל אם מחזיק נתבע בטענתו ואומ' אמת הוא ששעורים יש לך בידי חייב בשעורים. ואם טוען עשר מדות יש לי בידך ואיני יודע אם חטים אם משעורים והלוה טוען ששעורים היו חייב לשלם שעורים אבל אם טוען תובע ודאי חטי' והלוה אומר איני יודע אם חטים אם שעורים פטור פי' ואפילו יש לו עדים שיש לו בידו או חטים או שעורים ואין יודעין אי זה מהם מחטים פטור מטעם המוציא מחבירו עליו הראיה ומשעורין כמו כן שהרי הודה תובע שאין לו בידו אלא חטים כך פירש הרא"ש. ורמ"ה פי' שפטור לא מטעם מחילה כרש"י ולא מטעם הודאה כשאר מפרשים אלא מטעם הודאה שאינה כלום ויכול לומר משטה אני בך כי מה שאמרו שההודאה בבית דין אין צ"ל אתם עדי ואינו יכול לחזור בו דוקא כשתובע אותו אבל בכאן שלא תבעו שעורים יכול לומר משטה אני בך אבל אם לא אמר חייב והתוספות כתבו שאם תפש שעורין מפקינן מיניה וכן כתב הרא"ש ורי"ף כתב דלא מפקינן והרמב"ם ז"ל פי' מהחטים פטור משבועת התורה וחייב שבועת הסת ועל השעורי' פטור וכן כתב רש"י ואם תפס לא מפקינן קמא מציעא שבועות ופירוש הרא"ש עיקר ולפי' רמ"ה אפילו שלא טענו בשעה ידועה ואפילו שאין מחזיק התובע בטענתו אלא שאמר בדעתי היה לתבוע ממך אחר כך שעורין פטור ופירוש המפרשים והרא"ש עיקר ולמטה אכתוב אם היה הנתבע כמערים שקדם מגו דלא היו דברים ולאותם שפסקו דאם תפס לא מפקינן דוקא קודם שבאו לב"ד אבל אם תפס אחר שיצא מב"ד מפקינן. טען לחבירו דבר שאינו מסויים כגון מנורה גדולה ומודה בקטנ' או כיס מלא או בית מלא והלה טוען מה שהנחת אתה נוטל פטור משבועה דאוריתא כי אינינו חייב שבועת התורה עד שיטעננו דבר שבמד' או במשקל או במנין ויודה לו קצת מן המדה או מהמשקל או מהמנין וזהו דבר מסויים כגון זה אומר עד הזיז וזה אומ' עד החלון פי' ומיירי שהרקיבו בפשיעה וחייב לשלם קמא. שבועות [מ"ג ע"א] דאם לא כן הילך הוא או מנורה בת עשר לטרין ומודה בת ה' שהיה יכול לגוררה ולהעמידה על ה' או כור תבואה והודה לתך וכל כיוצא בזה מודה מקצת הטענה ישבע מדאוריתא בין במלוה בין בפקדון כל זמן שיהיה שם הודאה וכפירה אבל שבועת השומרים כגון שומר חנם שטוען שנגנבה ושומר שכר ונאנסה וכיוצא בהם שאין שם הודאה וכפירה חייב שבועת התורה אפילו כופר בכל קמא.
<h2>דף קיח.</h2>
מנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם החזרתי לך חייב לשלם ואם אמר איני יודע אם הלויתני פטו' ונשב' הסת שאינו יודע ואם בא לצאת ידי שמים חייב וכן כתב רי"ף. ואם בלא תביעה אמר הלויתני או גזלתיך או הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי יש מי שכתב דנראה דחייב לצאת ידי שמים וכן כת' רי"ף וכן כתב הרמב"ם דאינו חייב לשלם כמו שכתבתי ידי שמי' חייב לשלם. ועוד כתב במנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם החזרתי חייב לשלם כמו שכתבתי ולא ישבע תובע אפילו הסת כי כבר הודה שהיה חייב לו ע"כ ואם בלא תביעה אמר איני יודע אם הלויתני או גזלתיך או הפקדת אצלי פטו' אפי' לצאת ידי שמים קמא.
